ארכיון חודשי: מרץ 2013

מה זו אהבה

כל כך הרבה זמן לא כתבתי. שאני כבר לא ממש בטוח עד כמה אני מסוגל לחזור לזה. סיכוי סביר מאוד גם, שכל מי שנהג לקרוא את הבלוג הזה כבר מזמן לא פה. כך שכנראה אני כותב פה כמעט לעצמי.

אז מה נשאר מהאדם שהייתי לפני שלוש שנים כמעט כשטיפסתי על הפוג'י וזיינתי כל מיני סיניות? די הרבה אני חושב. רק גרסא משופרת. תשמעו, אחרי הכל, הבנתי סוף סוף מה זו אהבה. כלומר, הצלחתי (לדידי לפחות) לפענח את המנגנון שלה. מן הסתם. זו לא איזושהי אמת אוניברסלית. כלומר, אם אתם טינאייג'רים מבולבלים והגעתם לפה אחרי חיפוש בגוגל של "מה זו אהבה" – קחו בחשבון שאני בנזונה קשיש בן 36 שעשה הרבה הרע בעיני ה'. וגם בעיני אמא שלו, אם רק היתה יודעת מה הוא עולל ולמי.

כל כך הרבה דיו ופיקסלים נשפכו על הנושא הזה, שקצת מביך לי לכתוב על זה ככה כלאחר יד. אבל בעצם, כמו רוב הדברים בעולם, זה די פשוט. יש כמובן, כמה סוגים של אהבה. אני אתרכז רק בסוג הכי נכסף והכי "מסתורי" כביכול – אהבה רומנטית ארוכת טווח. מה שהוליווד תמיד מראה לכם על המרקע בכל הקומדיות הרומנטיות האלה. נו, הבחור שלא רוצה להתחייב והבחורה עם החלומות על חתונה וילדים ולברדור? ואז הם נתקלים בכל מיני מכשולים וכל מיני חארות נצלנים ואז בסוף מגלים שאין כמוה/כמוהו וזה נגמר עם כיפות מתחת לחופה או עם קונפטי ביציאה מהכנסיה? אז זה.

אין דבר כזה אהבה ארוכת טווח מבלי שיהיה שלב של התאהבות. את זה כולם מכירים, שיורדים במשקל ומזדיינים כמו ארנבים כל היום ובקושי ישנים ומגלים כל רבע שעה איזה מגניב שיש את זה ואת זה במשותף ומצליחים לחשוב רק עליו או עליה. זו לא חכמה גדולה. החכמה הגדולה זה מה שבא אחר כך. כלומר, היומיום והשיגרה וה"להיות ביחד" פור אבר אנד אבר.

אז הנה התובנה הגדולה: אהבה אמיתית ארוכת טווח דומה למשחק בין גדלי אינסוף. ועכשיו יסלחו לי כל המתמטיקאים שאולי יקלעו לפה מתישהו וינחרו עלי בבוז. אני ממש לא מבין גדול במתמטיקה אבל אני רק יודע שלאינסוף יש כמה גדלים שמסומנים באות העברית – א'. את זה כל מי שהיה בתיכון אמור לדעת – אם נתחיל לספור מאפס קדימה – נוכל להוסיף מספרים עד אינסוף. אם נספור אחורה למספרים שליליים גם כן נוכל להוסיף מספרים עד אינסוף אבל, – ופה זה נהיה כיף לא נורמלי – גם בין הספרה 1 ו2 יש אינסוף מספרים וזה מין פרדוקס מתמטי שבטח יש לו הסבר ממש ממש טוב שגדל או טיורינג הוכיחו (או שלא, כבר לא זוכר) אבל זו בסך הכל המטפורה לאהבה אמיתית אז לא נתעכב על המתמטיקה יותר מדי.

ואני אסביר.

כמו שיש גדלים שונים לאינסוף יש "מערכות חשיבה" שונות שצריכות להתקיים על מנת שאהבה אמיתית וארוכת טווח תוכל גם היא להתקיים. אני כותב מנקודת ראות של גבר. אחד שנולד בשנות השבעים של המאה ה20 וכמו רוב בני ה30 של היום, דור ה-X כמו שקוראים לנו – גם אני התפלצתי במשך שנים מהמחשבה על להתחייב להיות עם אותה בחורה עד סוף ימי חיי. גם אני חשבתי שכנראה שלהתחתן זה לא ממש בשבילי. ואם אתם בגילי ולא עלתה לכם המחשבה הזו בראש והבעיתה אתכם – אז כנראה שאתם קצת סתומים. לא נורא.

למען הגילוי הנאות, אני הולך להתחתן בעוד פחות מחודשיים. ואני בטוח מעל לכל צל של ספק שהבחורה שתעמוד מולי תחת החופה היא הפרטנרית שלי לשארית חיי או לפחות לרובם המכריע מרגע זה ועד הרגע שכל מיני תולעים ובקטריות יבצעו הילולה על גופתי המרקיבה.

אז איך אני מכל האנשים והבלוגרים בעולם הגעתי למין מצב כזה בכלל? כלומר, איך נקלעתי לחופה וקידושין שמרחפים מעל ראשי בעגלא ובזמן קריב? זו מתמטיקת האינסוף הזו. כל פעם שאתה חושב את מחשבות ה"אללי!! עם אותה בחורה עד סוף ימי???" אתה למעשה דופק לעצמך את הwa ודופק אותה די חזק. באהבה אמיתית, המחשבה הזו נגרסת על המקום. אז אהבה אמיתית פרושה צינזור מחשבתי?

לא.

כלומר, לא ממש. אפשר אולי לקרוא לזה "היסט מחשבתי". וזה טריק די ישן שמשתמשים בו הרבה בא"א (אלכוהליסטים אנונימיים) ולא, אין לי בעיית שתייה (אני בקושי מסוגל להשתכר) ומעולם לא הייתי באף מפגש שלהם. אבל סיפרו לי על הקונספט הזה והוא יעיל מאין כמוהו. כי כמו שלהיות מפוכח קשה לאלכוהליסט, ככה קשה לגבר בשנות השלושים של חייו להתמודד עם המציאות הקשה של אהבה ארוכת טווח ומשמעותית. בא"א הם אומרים – "על תחשוב על מה יהיה מחר, כל יום הוא מאבק" הם יוצאים מנקודת ההנחה, שאם אתה רגיל לחיים תחת השפעת האלכוהול, המחשבה על חיים שלמים בפיכחות תגרום לך להתפלץ ולהכנס לפאניקה. מה שיגרום לך לצלול חזרה בדיוק לאותה בריכה מעופשת אליה אתה ממש לא רוצה לצלול.

אז זה מצד אחד. לחיות כל יום ולא לחשוב על המחר ברגע שמתגנבת מחשבת-פאניקה של אוי ואבוי אני הולך להתחייב.

ומצד שני – לא להפסיק לחשוב על העתיד. אבל ממש לא להפסיק.

אני לא הולך לתת לכם פה עצות של "לאשה" או "את" או, רחמנא ליצלן – ווינט יחסים.  על איך לשמר ולתחזק זוגיות כי רק מצמד המילים "תחזוק זוגיות" בא לי להקיא. זה הכי תוכנית בוקר עם פליטת ריאליטי תורנית ואברי גלעד. אבל מה שהופך את חיי הזוגיות להרבה הרבה יותר קלים מכל חיי רווקות שאי פעם נחיו על פני כדור הארץ זה תוכניות לעתיד. ולא משנה איזה. אבל רצוי מפורטות מאוד וכוללות יאכטות, בתים בכל מיני מקומות אקזוטיים, ילדים שזופים שנרדמים מתחת לשמשיות וטרקינג במקומות אקזוטיים. זה פחות או יותר מה שעובד בשבילי. או יותר נכון – בשבילנו.

עכשיו, אם אתה מסתכל על הבחורה שאיתך ואומר לעצמך שאתה לא רואה את עצמך מרדים איתה ילדים שזופים בתנוחה אקזוטית על יאכטה בגודל בית – עזוב אותך. מן הסתם זו לא היא וחבל על כל המאמץ. מצד שני, אם אתה בשלב ההתאהבות, ההתלבלבות וההתלהבות ואתה חושב על כל זה איתה – חכה שתצא מעידן הדביליות הזה ובוא להיבחן אחרי שתריבו איזה 500-600 ריבים נוראיים על שטויות ולפחות אחרי כסא אחד שבור ואיזה 4 ספלים. רצוי אלו שהיא הכי אוהבת. בשביל שתוכל להרגיש אפילו קצת יותר אשם אחר כך.

בשביל להגיע בכלל לקטע הזה של לחשוב על הדברים האלה, אתם צריכים לעבור כברת דרך מסויימת. שבגיל שלי יכולה להיות כברת דרך קצרה באופן מפתיע. אבל אתה צריך לראות אותה באור הכי לא מחמיא, כמעט או ממש לשנוא אותה, אתה צריך לראות אותה נשברת ונעמדת על הרגליים חזרה. אתה צריך לראות אותה באצילותה כמו בשפלותה הנוראית ביותר. אתה צריך להציל אותה מהתהומות הכי עמוקים ולהינצל בעצמך תודות לה מתהומות עמוקים לא פחות. אולי זה נשמע קלישאתי ופתטי. אולי זה נשמע הזוי. בייחוד כשזה בא מהפה שלי ואחרי כל מה שעשיתי ועברתי. ואלו שעוקבים אחרי הבלוג הזה ועקבו אחרי השניים הקודמים שנסגרו מזמן – יודעים טוב מאוד עם מי יש להם עסק – אבל ממש אין לי שום דבר יותר טוב להציע לכם. זה פשוט ככה.

אהבה אמיתית תופסת אותך פתאום בהבנות. ואם יש לך קצת מזל, היא גם תרמוז לך על הפעם הראשונה שתראה אותה, על הבליינדייט הראשון או מה שזה לא יהיה – שזה זה. זה מה שקרה לי. ביום שראיתי את הבחורה שאני הולך לשאת לאישה בקרוב – ברגע שראיתי אותה לראשונה, עולה במדרגות במסעדה ההיא בפריז כשמאחוריה כל השמש שבעולם שוקעת – ידעתי שהיא האחת בשבילי. ידעתי שזהו. וזו הרגשה עצומה של ניצחון. זה החיוך הקטן בזווית הפה של המלח שזרק את החבל אל סוורי המזח של איתקה בסופה המוחלט של השיבה המאוחרת.

יש עוד מיליארד דוגמאות שאני יכול להביא כל הסימנים האלה שמתכנסים לתוך מין ריצוף פלאי שמרכיב את הדרך הנכונה מתחת לרגליך הצועדות. בסופו של דבר, כמו כל אחד אחר שנמצא באהבה אני נע כאחוז תזזית בין האָ‏לֵפים, שהם גדלי האינסוף שלה – בין החיים משנייה לשנייה לבין החיים מעכשיו ועד סוף כל הקיצים.